לשבועות רבים, עיר רפאח, העיר הדרומית ביותר של רצועת עזה, הייתה אחת מהמקומות המעטים בהם יכלו העזתים המוחצים למצוא עזרה ואוכל. מאפיות מכרו לחם; דלק הפעיל מנועים; שווקים היו פתוחים, אם כי יקרים.
אך מאז שכוחות צה"ל התחילו פשיטה בעיר החודש הזה - סגרו בפועל את שני המעברים העיקריים בהם נכנסת עזרה - רפאח הפכה למקום של פחד ולצמיחת הצפיפות. מאפיות נסגרו. כן גם מרכזי טיפול בתת-תזונה. מחיר עצי העצים שרבים משתמשים בהם כעת לבישול כפל. עגבניות, מלפפונים ופלפלים הפכו כל כך יקרים שמוכרים אותם לפי היחידה, ולא לפי הקילוגרם.
משפחות מסתירות את המוצרים המשומרים שעדיין יש להן. הן מביטות בשקי הקמח הריקים שלהן, מחשבות כמה זמן הם יחזיקו.
"תמיד יש משהו חסר באוהל," אמר אחמד אבו אל-קאס, בן 51, שמתפנה ברפאח עם משפחתו. "אם יש לנו לחם, אין לנו מים. אם יש לנו עצים, אין לנו ירקות בסיסיים."
היה הראשון לענות דיון כללי זה.